דוכא

Aramaic

Pronunciation

• IPA^(key): /dukɑʔ/

Noun

דוכא • (transliteration needed) m (plural דוכותא or דוכיתא, singular feminine counterpart דוכתא)

1. place

Hebrew

Root
ד־כ־א (d-k-ʾ)

Verb

דוכא / דֻּכָּא • (duka') third-singular masculine past (pu'al construction, active counterpart דיכא / דִּכֵּא)

1. to be oppressed, to be subjugated

Conjugation

Conjugation of דוכא / דֻּכָּא (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	דוכאתי / דֻּכֵּאתִי		דוכאנו / דֻּכֵּאנוּ
	second	דוכאת / דֻּכֵּאתָ	דוכאת / דֻּכֵּאת	דוכאתם / דֻּכֵּאתֶם	דוכאתן / דֻּכֵּאתֶן
	third	דוכא / דֻּכָּא	דוכאה / דֻּכְּאָה	דוכאו / דֻּכְּאוּ
present		מדוכא / מְדֻכָּא	מדוכאת / מְדֻכֵּאת	מדוכאים / מְדֻכָּאִים	מדוכאות / מְדֻכָּאוֹת
future	first	אדוכא / אֲדֻכָּא		נדוכא / נְדֻכָּא
	second	תדוכא / תְּדֻכָּא	תדוכאי / תְּדֻכְּאִי	תדוכאו / תְּדֻכְּאוּ	תדוכאנה / תְּדֻכֶּאנָה1
	third	ידוכא / יְדֻכָּא	תדוכא / תְּדֻכָּא	ידוכאו / יְדֻכְּאוּ	תדוכאנה / תְּדֻכֶּאנָה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.