אהד

Hebrew

Root
א־ה־ד (ʾ-h-d)

Verb

אָהַד • (ahád) third-singular masculine past (pa'al construction)

1. to sympathize (with)

Conjugation

Conjugation of אָהַד (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לאהוד / לֶאֱהֹד action noun: אֲהִידָה passive participle: אָהוּד
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	אָהַדְתִּי		אָהַדְנוּ
	second	אָהַדְתָּ	אָהַדְתְּ	אֲהַדְתֶּם1	אֲהַדְתֶּן1
	third	אָהַד	אָהֲדָה	אָהֲדוּ
present		אוֹהֵד	אוֹהֶדֶת	אוֹהֲדִים	אוֹהֲדוֹת
future	first	אֶאֱהַד		נֶאֱהַד
	second	תֶּאֱהַד	תֶּאֶהֲדִי	תֶּאֶהֲדוּ	תֶּאֱהַדְנָה2
	third	יֶאֱהַד	תֶּאֱהַד	יֶאֶהֲדוּ	תֶּאֱהַדְנָה2
imperative		אֱהַד	אֶהֱדִי	אֶהֱדוּ	אֱהַדְנָה2
notes		Pronounced אָהַדְתֶּם and אָהַדְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.