התפרק

Hebrew

Root
פ־ר־ק (p-r-q)
6 terms

Verb

הִתְפָּרֵק • (hitparék) (hitpa'el construction)

1. to disintegrate

Conjugation

Conjugation of הִתְפָּרֵק (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לְהִתְפָּרֵק
		action noun		הִתְפָּרְקוּת
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	הִתְפָּרַקְתִּי		הִתְפָּרַקְנוּ
	second	הִתְפָּרַקְתָּ	הִתְפָּרַקְתְּ	הִתְפָּרַקְתֶּם	הִתְפָּרַקְתֶּן
	third	הִתְפָּרֵק	הִתְפָּרְקָה	הִתְפָּרְקוּ
present		מִתְפָּרֵק	מִתְפָּרֶקֶת	מִתְפָּרְקִים	מִתְפָּרְקוֹת
future	first	אֶתְפָּרֵק		נִתְפָּרֵק
	second	תִּתְפָּרֵק	תִּתְפָּרְקִי	תִּתְפָּרְקוּ	תִּתְפָּרֵקְנָה1
	third	יִתְפָּרֵק	תִּתְפָּרֵק	יִתְפָּרְקוּ	תִּתְפָּרֵקְנָה1
imperative		הִתְפָּרֵק	הִתְפָּרְקִי	הִתְפָּרְקוּ	הִתְפָּרֵקְנָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.

References

• “התפרק” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language